שמירת עניים- ברכון

ועיין להגר"ח פלאג'י בספר "תוכחת חיים" עה"ת (פרשת וירא), שכתב: "המזמין אורחים לשב"ק וכיו"ב ונכשל בשמירת העיניים, שמביט בהן דרך עבירה, ח"ו, יצא שכרו בהפסדו. ועדיף שלא יזמין אורחים כלל ועיקר ובזכות זה יזכה לקבלת פני שכינה, כמש"כ בס' ישעיה (פרק לג): 'ועוצם עיניו מראות ברע, הוא את מרומים ישכון'. " עיין שם. ועיין בס' "הרוקח" (בתחילתו בשורש האהבה), שכתב: "האוהב את השי"ת באמת, אינו רואה פני נשים" (הובא בס' "ראשית חכמה" שער האהבה פרק א).

בספר "חובת הלבבות" מוסיף המחבר בענייננו ומציין תכונה שיש לאדם המוכרת לאחדים מאתנו. האדם חושב שהכל מגיע לו, לכן הוא מצטער מאוד על כל פרט שלפי דעתו חסר מחייו הגשמיים. אחרת, היה שמח על כל דבר קטן שזכה לקבל ושמחתו הייתה מתמדת כל ימי חייו. אמר רבנו מרן הסטייפלר זצוק"ל בעניין זה, בביאורו על ברכת "שעשה לי כל צרכי", שמה שבורא העולם לא נתן לי, סימן שלא מגיע לי לקבל. ולכן ביאור "כל צרכי" הוא; מה שיש לי. ע"י תפיסה זו ימנע האדם עצמו ולא ירדוף אחר מותרות, שגורמים לו פיזור הנפש וביטול עבודת השי"ת. מספרים על רבנו החפץ חיים, שכאשר נזדמן לו לראות בבית של יהודי וילונות ושטיחים ורהיטים יקרים, היה חש שהוא דורך על דפי גמרא ולא על שטיח… והוילון היה נראה בעיניו כדפי גמרא המתנפנפים עם כל משב רוח הבא מן החלון… אומנם יש לדון כל אדם וכל עניין בפני עצמו, אבל תחושתו זו של החפץ חיים נבעה מכך שהבין, שהמותרות באין על חשבון התוה"ק וממעטים לימודה. וב"מסילת ישרים" (פרק יא): "לולא הכבוד הדוחק את לב האדם, היה מתרצה לאכול מה שיוכל, ללבוש מה שיכסה ערוותו ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים. והייתה פרנסתו קלה עליו (ברכון). ולא היה צריך להתיגע להעשיר כלל".

יזכנו השי"ת לעשות רצונו כרצונו. אמן.
מתוך ספרו של הרב חיים רבי

תגים: , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: